גזר דין בתיק פ"ל 3216-02-12

כנגד הנאשם הוגש בתחילה כתב אישום בגין נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה בתוקף, וכשהוא נתון תחת השפעת סם מסוכן. כפועל יוצא מנהיגה ללא רישיון נהיגה, הוא מואשם גם בנהיגה ללא ביטוח חובה בתוקף.

בשל כתב האישום בניסוחו המקורי, כמו גם עברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם, הורה בית המשפט ע"י כב' השופט כדורי על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים החל מיום  12/2/12.

ביום 6/3/12 ביקש סנגורו של הנאשם דחיה קצרה והדיון נדחה לשבוע שלאחר מכן ליום 13/3/12. בהגיע המועד ביקש סנגורו של הנאשם לדחות את הדיון "דחיה נוספת ואחרונה". הנאשם שהובא בכל פעם מהמעצר רצה לסיים התיק ולרצות מאסר בבית כלא אחר,  בשל הסכנה שחש שנשקפת לו במקום מעצרו מאסירים אחרים שהסתכסך עמם, אולם סנגורו שכנע אותו שיש מקום לבחון התיק ולדחות הדיון ועל כן נדחה התיק בשנית ליום 21/3/12.

ביום 21/3/12  טען ב"כ הנאשם כי מרשו טען שהפקיד את רישיונו בבית המשפט לתעבורה בת"א שם נגזרה עליו פסילה אותה ריצה בניגוד לנטען בכתב האישום, לפיכך הוא מבקש שהות נוספת לבדוק הטענה ולקבל לידיו את העתקי גזרי הדין המוזכרים בכתב האישום.

ב"כ המאשימה הודיע כי גזרי הדין  כלל לא נמצאים בתיק המשטרה. 

בית המשפט נזף במאשימה הכיצד היא מגישה כתבי אישום מבלי שכל חומר הראיות מצוי בידיה להצגה בפני הנאשם וסנגורו והורה לה לאתר עד למועד הבא את גזרי הדין המהווים בסיס לאישום הנוכחי של נהיגה בזמן פסילה.  

ביום 27/3/12 מודיעה המאשימה כי היא מתקנת את כתב האישום ומוחקת את עבירת הנהיגה בזמן פסילה. ב"כ הנאשם הודיע כי אכן הסתבר שהנאשם הפקיד רישיונו בביהמ"ש לתעבורה בת"א וריצה עונשו.

אעיר כי גם תיקון כתב האישום נעשה בחופזה במועד הדיון ע"י ב"כ המאשימה, שכן כעת אני מבחינה כי לא נמחקו סעיפים 2 ו-3 בפרק העובדות בכתב האישום  יחד עם  סעיף 4 , כפי שהוצהר  לפרוטוקול ועל כן אני מורה על מחיקתם.

נסכם אם כך ונאמר כי העבירות בהן הואשם הנאשם בכתב האישום המתוקן והודה בהן הן: נהיגה ביום 12/2/12 ללא רישיון נהיגה בתוקף, רישיון אשר פג תוקפו באפריל 2008, נהיגה ללא ביטוח חובה בתוקף ובשכרות הנובעת מכך שבדמו נמצאו שרידי סם מסוכן.

לטענת ב"כ הנאשם לא אובחן בנאשם כל סממן לנהיגה תחת השפעת סם ואלמלא יוזמתו של הנאשם שסיפר כי לקח "שאכטה או שתיים" של חשיש יומיים קודם לכן, לא היתה נלקחת ממנו בדיקת דם. הסנגור הבהיר כי בדבריו כיוון להצביע  על שיתוף הפעולה המלא מצידו של הנאשם והודייתו בהזדמנות הראשונה, אף בטרם עלה חשד בגין עבירה זו. 

ב"כ המאשימה דרש להשית על הנאשם מאסר בפועל של 8 חודשים, מאסר על תנאי של שנה למשך 3 שנים, פסילת רישיון למשך מספר שנים, פסילה על תנאי וקנס. כתמיכה לעונש המבוקש הציג גליון הרשעות פלילי הכולל שתי עבירות: זיוף סימני זיהוי של רכב ו"שמוש פחזני באש" משנת 2006 וכן שימוש בסמים לצריכה עצמית משנת 2009 .

עוד הוגש גליון הרשעות תעבורתי על פיו נטען כי הנאשם נהג בשכרות פעם שלישית ולחובתו 4 עבירות של נהיגה בזמן פסילה.

עיון בגליון ההרשעות מגלה כי עבירת השכרות נעברה פעם אחת בשנת 2004 אולם נרשמה  פעמיים  (הרשעה מס' 9 והרשעה מס' 15).

ב"כ הנאשם הדגיש את הטעות "הגסה" כהגדרתו, ברישום העבר התעבורתי והסתמכות עליו, את  הודאתו של הנאשם בהזדמנות הראשונה ושיתוף הפעולה שלו עם המשטרה, ובעיקר את מעצרו עד כה - 45 ימים בתנאים הקשים מאלו של מאסר בפועל (בהיותו עציר עד תום ההליכים).

כמו כן הציג ב"כ הנאשם אסופה של גזרי דין בהם נאשמים כדוגמתו של הנאשם שבפני ואף במקרים חמורים ממנו, הוענשו במידה פחותה מזו המבוקשת על ידי המאשימה. ב"כ הנאעשם  ביקש להסתפק בימי מעצרו של הנאשם, ובפסילה קצרה שתאפשר לו לשקם חייו ולהוציא בעתיד הקרוב רישיון נהיגה מחדש.

העונש הראוי

העונש הראוי בעבירות חוזרות של נהיגה ללא רישיון נהיגה ובשכרות פעם שניה הינו ללא ספק מאסר בפועל, מאסר על תנאי מרתיע  ושלילת רישיון הנהיגה לתקופה העולה על עונש הפסילה המינימאלי של שנתיים. מאידך, דרישת המאשימה לאסור את הנאשם לתקופה של 8 חודשים אינה עולה בקנה אחד עם גזרי דין אחרים שניתנו בנסיבות פחות חמורות מאלו של הנאשם, מה עוד שהמאשימה התבססה בטיעוניה לעונש על מצג שגוי של עברו התעבורתי של הנאשם ועל כתב האישום המקורי. 

איני יכולה להתעלם מאופן התנהלותה של המאשימה בכל הנוגע לניסוחו הרשלני של כתב האישום, ללא בדיקה יסודית של חומר הראיות, תוך הטעייה (אם כי לא מכוונת) של בית המשפט שדן בבקשה למעצרו של הנאשם עד תום ההליכים. אני חייבת לציין כי זו לא הפעם הראשונה בה המאשימה מנהלת תיקים הנוגעים לנהיגה בזמן פסילה,  מבלי שהצטיידה בראיות ובמסמכים המבססים אישומים אלו, כשהיא נסמכת אך ורק על תדפיס ממוחשב שהנפיקה ממחשבי המשטרה - תדפיס שאינו מספק את כל המידע הדרוש לצורך הרשעתו של נאשם בנהיגה בזמן פסילה ולעתים אף נופלות בו טעויות.

עבירת הנהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, במיוחד שעה שהיא חוזרת על עצמה,  אינה שונה בהרבה מעבירת נהיגה בזמן פסילה, שתיהן מלמדות על אי ציות להוראות החוק, שתי העבירות גורמות במקרה של תאונת דרכים לאי כיסוי ביטוחי ולנטל על קופת הציבור, שכן הנפגעים ייאלצו לתבוע את "קרנית" ולא את חב' הביטוח המנפיקה את תעדת ביטוח החובה. ( ראה רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל), יחד עם זאת לעבירה של נהיגה בזמן פסילה מקובל לייחס חומרה מיוחדת, נוכח העובדה שמדובר בהפרת צו שיפוטי המהווה עליית מדרגה בזלזול ברשויות החוק וכאמור הרשעתו הנוכחית של הנאשם הינה בעבירת הנהיגה ללא רישיון נהיגה ולא בזמן פסילה.